(מהתגלות לאחריות: פרשת משפטים תשפ״ו) From Revelation to Responsibility

 אחרי הדרמה של מעמד הר סיני—הרעמים, האש וההתגלות העוצמתית—פרשת משפטים יכולה להרגיש כמו ירידה חדה במתח. אנו עוברים לפתע מעשרת הדברות לרשימה ארוכה ומפורטת של דינים אזרחיים: נזיקין, רכוש, הלוואות, אבידות וסכסוכים בין אנשים. זו אינה בדיוק התמונה הרוחנית הנשגבת שהיינו מצפים לה לאחר סיני

“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.” מדוע התורה יורדת כל כך מהר מההתגלות אל עולם החוקים והתקנות

המפרשים שמים לב לאות ו׳ המחברת—“ואלה המשפטים.” אין כאן פרק חדש, אלא המשך ישיר למה שקרה בסיני. ההתגלות מעולם לא נועדה להישאר רעיון מופשט או חוויה רוחנית מרוממת בלבד; היא נועדה לעצב את החיים הממשיים

רש״י מחדד את השאלה עוד יותר. פרשת משפטים באה מיד לאחר הציווי לבנות את המזבח. מדוע להצמיד דינים אזרחיים מפורטים לסמל של עבודת ה׳? מה הקשר בין בתי דין, חוזים ונזקים לבין קורבנות וקדושה

התשובה עולה מתוך סצנה בסוף הפרשה—שרש״י מסביר כי למעשה התרחשה עוד לפני מתן תורה (על פי העיקרון שאין מוקדם ומאוחר בתורה). כאשר בני ישראל נכנסו לברית עם ה׳ והכריזו “נעשה ונשמע”, הוקרבו קורבנות. דמם חולק לשניים: חצי נזרק על המזבח וחצי על העם

רש״י מוסיף פרט מרתק: מלאך נדרש לחלק את הדם בדיוק לחצי. הרב הוטנר זצ״ל מסביר מדוע היה בכך צורך. הרגע הזה הגדיר את מהות התורה עצמה. המזבח מייצג בין אדם למקום—את הקשר שלנו עם ה׳. העם מייצג בין אדם לחברו—את האחריות שלנו זה לזה. הדם, סמל החיים, היה חייב להתחלק בשווה. אף תחום אינו גובר על השני; בלי שניהם, הברית אינה שלמה

ההיסטוריה מראה את הסכנה שבשכחת האיזון הזה. המשנה מתארת כיצד תחרות בין כהנים בבית המקדש הידרדרה פעם לאלימות—even לרצח—למרגלות המזבח עצמו. עבודת ה׳ המנותקת מאחריות מוסרית עלולה להתעוות עד מאוד

לכן פרשת משפטים באה מיד אחרי המזבח. עבודת ה׳ אינה מוגבלת לרגעי תפילה או פולחן בלבד. היא מתבטאת בעוצמה לא פחותה באופן שבו אנו מתנהלים בבית, בעבודה ובחברה. התורה מתעקשת שהקדושה תחלחל לכל מפגש יומיומי

“ואלה המשפטים” אינם ירידה ממעמד הר סיני, אלא מימושו: התוכנית לבניית חברה קדושה ולהבאת שכינת ה׳ אל כל פינה בחיינו

שבת שלום