הפסוק הפותח את פרשת ראה כולל שינוי דקדוקי מסקרן
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"
המילה "ראה" נאמרת בלשון יחיד, ואילו "לפניכם" בלשון רבים. מדוע חוסר העקביות הזה
הכלי יקר מסביר זאת על פי דברי הגמרא במסכת קידושין (מ ע"ב). על האדם לראות את העולם כולו כאילו הוא שקול בדיוק בין זכות לחובה. מצווה אחת יכולה להכריע את הכף לטובת העולם כולו, ועבירה אחת עלולה להכריע אותה לכיוון ההפוך
לכן התורה פותחת בלשון יחיד. כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשמוע את הדברים כאילו הם מופנים אלינו באופן אישי. קל לחשוב שאדם יחיד אינו באמת יכול לחולל שינוי. הרי מה כבר יכולות פעולותיו של אדם אחד להשפיע בתוך מיליוני יהודים ומיליארדי בני אדם
אולם תשובת התורה היא: הרבה יותר ממה שנדמה לנו
הפסוק אינו נשאר בלשון יחיד. מיד הוא עובר ללשון רבים: "לפניכם." הבחירות שאני עושה אינן נוגעות רק לי. כל מעשה חסד, כל גילוי של יושר, כל מצווה וכל עבירה – משפיעים הרבה מעבר למה שעיניי מסוגלות לראות. לעולם איננו יודעים עד כמה מעשינו משפיעים על הסובבים אותנו, ובוודאי שאין בידינו למדוד את השפעתם הרוחנית. ובכל זאת, התורה מבקשת מאיתנו לחיות מתוך ההכרה שכך הם פני הדברים
מבט זה עומד בניגוד לדרך שבה אנו רגילים לחשוב. באופן טבעי אנו מעריכים את מעשינו לפי מה שאנו יכולים לראות: האם מישהו שם לב? האם נוצר שינוי ממשי? האם זה באמת השפיע? הכלי יקר מזכיר לנו שלא כך התורה מודדת את חייו של אדם. אין בידינו לחשב את ההשפעה הסופית של מעשינו – זהו תחומו של הקב"ה. האחריות שלנו היא להכיר בכך שאין שום מעשה שהוא חסר משמעות
יש כאן מתח עמוק ורב עוצמה. היהדות אינה מחנכת אותנו לראות את עצמנו כמרכז היקום. ובאותה מידה, היא דורשת מאיתנו לחיות מתוך ידיעה שהבחירות שלנו אכן משמעותיות. איננו חסרי חשיבות, אך גם איננו הכול. אנו יחידים, שמעשיהם משתלבים בסיפור גדול הרבה יותר
הקב"ה פונה לכל אחד ואחת מאיתנו באופן אישי. איש אינו יכול לעבוד את ה' במקומנו, ואיש אינו יכול לבחור את בחירותינו עבורנו. אך באותה מידה, הבחירות הללו אינן שלנו בלבד. כל החלטה אישית תורמת, בדרך קטנה אך בלתי ניתנת למדידה, לכיוונו הרוחני של עם ישראל ושל העולם כולו
זוהי אחריות גדולה – וזכות עצומה
שבת שלום
